מה קרה לאולמרט?/ מאת מיכאל קליינר
2003-12-07
השבוע הוכח שגם בלי חודשים ארוכים של וספאנה בהודו אפשר להגיע להארה. לאהוד אולמרט, למשל, הספיקה שעה קלה בסמוך לקברו של בן גוריון כדי לזכות בהתגלות. בחזונו ראה אולמרט סכנה איומה האורבת לפתחנו בדמות המוני ערבים העטים עלינו והופכים אותנו למיעוט בארצנו. נחרד כולו ואחוז בעתה הזעיק אליו את העיתונאי נחום ברנע והכתיב לו את תרופת הפלא שהגה בן לילה לבעיה הקשה – נסיגה חד-צדדית משטחים ביש"ע ובירושלים. "זהו הפתרון של הימין" - הסביר אולמרט לציבור הישראלי שלטעמו, כנראה, סובל מכזה חוסר אינטיליגנציה, שאם לא אומרים לו לאיזה צד של המפה הפוליטית שייכת תוכנית מדינית כלשהי, אינו מבחין בין ימינו לשמאלו. כדי לודא שישראל טמבל קלט והפנים שאין המדובר בפתרון בוגדני נוסח ביילין, טרח אולמרט והוסיף אבחנה חדה כתער בין פתרון הפלא שלו לפתרון הנלוז מבית היוצר של השמאל: האלטרנטיבה לפתרון שלו היא יוזמת ז'נווה. אמא'לה. האמת היא שהציבור לא מטומטם. הוא מבין היטב שהפתרון החד צדדי שמציע אולמרט, הוא פחות או יותר אותו הפתרון אליו שואף השמאל. לשבחו של השמאל דווקא אפשר לומר שהוא לפחות שואף לפתרון בהסכמה. ההבדל העיקרי בין יוזמת ז'נווה להצעת אולמרט הוא שביילין מציע לנו התאבדות קולקטיווית ולרגל ההתאבדות מקיים מסיבה וחוגג ברוב עם, אולמרט מציע לנו את אותה התאבדות אבל עם דמעת פרידה בזווית העין. נוכח זעקות השבר בימין ומצהלות השמאל בתגובה לנסיגה של אחד מנסיכי הליכוד עמוק אל משבצת הויתורים הכואבים, נדמה כי דווקא קול אחד נשמע רם וצלול, ומצליח במפתיע לחלץ הזדהות אפילו ממני: קולו של יוסי שריד. במקום לחבק את הבן הסורר מבית מדרשו של זאב ז'בוטינסקי, נוקט שריד בגישת ה"אני מאשים". אם רק היום נזכר אולמרט לאמץ את דרכו של השמאל- מאשים שריד - הרי שטעה והטעה את העם 30 שנה. קשה לומר זאת אבל שריד צודק. מה בעצם השתנה? המגמות הדמוגרפיות הרי היו ידועות. הערבים אותם ערבים רק רבים יותר. היהודים אותם היהודים רק מעטים יותר והארץ אותה ארץ. לכן, גם אני איני מסתפק בביקורת ומצטרף אל המאשימים. אני מאשים את אולמרט בכך שבחר בדרך הקלה: להגיע להישגים פוליטיים כשהוא רוכב על החולשות האנושיות של העם הזה במקום על הרוח שפיעמה בדור כובשי תל חי. אם שריד כועס על שאולמרט גזל ממנו הבלעדיות על אמנות הפריטה על מיתרי החולשה והפחד – אני כועס עליו על שויתר על הנסיון להחזיר לעם את השפיות והאמונה בצידקת הדרך ואת הנכונות להאבק ואם צריך גם להקריב כדי שלדורות הבאים תהיה מדינה יהודית בארץ ישראל.

שם:

נושא:

דואר אלקטרוני:

תוכן:

check here, please (spamprotection)