מיכאל קליינר

מיכאל קליינר - יו"ר תנועת החרות החל מה- 7.11.99, כ"ח חשוון תש"ס, חולל בצעירותו את המהפך הסטודנטיאלי הגדול כאשר בתחילת שנות ה- 70 הקים את קבוצת צעירי חרות שהדיחה את השמאל משלטונו, הנצחי עד אז, באוניברסיטת תל-אביב. קליינר ששאב עידוד מהבחרו לראשות הסתדרות הסטודנטים התל-אביבית, הוביל מאות פעילי סטודנטים לפעילות ב"חרות", תוך יצירת מהפכה תפישתית במפלגה שרבים מפעיליה האמינו עד אז כי נגזר עליה להיות אופוזיציה נצחית. "מה שעשינו להם בסטודנטים, אפשר לעשות במדינה. צריך רק לרצות להאמין ולעשות זאת בשיטות ובשפה מודרנית" - אמר אז קליינר.

הרצון לרענן את סיגנון הפנייה של גח"ל (גוש חרות ליברלים) לציבור, חיבר את קליינר וחבריו שבאו עימו מהסטודנטים וביניהם מיקי איתן, רוני מילוא, מיכה רייסר ז"ל, דוד אפל ולימור ליבנת עם אישים אחרים שאף הם רצו שינוי סיגנון כמו עזר וייצמן, גאולה כהן, יוסף קרמרמן ז"ל ואפילו יעקב מרידור. אלא שלשונו של וייצמן אצה לה כדרכה מהר מדי לפני המחנה. "צריך להזיז רהיטים" - אמר וכמה אנשי צמרת שחששו שמא הם הרהיטים המיועדים להזזה, שיכנעו את בגין שוייצמן מבקש את ראשו. החשש הזה ייצר עימות חריף שהוביל להדחתו של וייצמן מראשות ההנהלה. קליינר מצא עצמו במחנה המיעוט. למרות זאת, הצליח להבחר להנהלת התנועה ומאוחר יותר למועצת עיריית תל אביב, בהיותו בן 25 בלבד.



ח"כ קליינר בתקופת היותו חבר בליכוד
יחד עם אריאל שרון במצודת זאב.

זאת משום שראשי חרות דאז לא היו מוכנים לותר על הקבוצה הדינמית של הצעירים בראשות קליינר, שאכן לא איכזבה. מיכאל קליינר שנבחר לראש צעירי חרות הוביל את ההפגנות נגד הסכמי הביניים של קיסינג'ר, אירגן את צעדת הגולן המפורסמת של 1975 והמשיך להנחיל לחרות הישגים בבחירות בקמפוסים. את המחיר הפוליטי על מרדנותו, שילם קליינר ב- 1977 כאשר נבחר ברוב גדול לייצג את צעירי חרות בכנסת. רוני מילוא, קרובו של בגין, הוצב במקומו ברשימה לכנסת תוך התעלמות מהעובדה שמילוא הובס ע"י קליינר בהצבעה דמוקרטית ברוב מוחץ של 66%.

קליינר המאוכזב עזב את ראשות צעירי חרות ואת העירייה כדי להתמסר לאהבתו הגדולה, והיא הפעילות הציונית. עוד כסטודנט הרבה לפעול בשורות ההסתדרות הציונית והסוכנות כמרצה בבתי ספר, יחידות צבא ומתנס"ים, בעיקר בנושא זכותנו על ארץ ישראל. הוא מונה ע"י ד"ר אלי תבין, ראש המחלקה לחינוך יהודי בגולה, לשמש כמנהלה הכללי.

למרות התרחקותו מהפעילות הפוליטית השוטפת שמר על מעורבותו המפלגתית. בין היתר, פעל קליינר יחד עם גאולה כהן וגרשון סלומון נגד אישור הסכמי קמפ דיוויד במרכז חרות, אך בניגוד להם, לא פרש, אלא המשיך להאבק על הדרך בתוך הליכוד. מאבקו זה הוביל אותו לשוב ולהתמודד לכנסת והפעם בהצלחה. בשנת 1981 נבחר לכנסת והיה חבר בועדת העלייה והקליטה, ועדת חוקה חוק ומשפט וועדת הכלכלה.

עם פרישתו של מנחם בגין מהחיים הפוליטיים תמך בדוד לוי לראשות התנועה. ב- 1984 הוא עמד בראש מטה הדור הצעיר של הליכוד כאשר הסתמן פיגור בן 28 מנדטים של הליכוד לעומת המערך במצב אבוד לכאורה, הצליח מטה הדור הצעיר בראשותו לעורר את מערכת הבחירות שהמערך ניסה להרדים. בהדרגה נסגר הפער והבחירות הסתיימו בתיקו ובממשלת רוטציה. קליינר התמנה ע"י לוי ליו"ר חברת עמידר, החברה הלאומית לשיכון עולים. בתקופת כהונתו כיו"ר החברה חולל בה מהפכה חברתית. במקום ההזנחה וההתנשאות שאפיינו את יחס החברה לדייריה עד אז, חידשה עמידר את הקשר עם הדיירים ועודדה אותם לשפץ את המיבנים וסביבתם בשיטת "עשה זאת בעצמך". תיפקודו בעמידר יחד עם ההערכה שצבר על תיפקודו במטה הבחירות ארבע שנים קודם לכן, החזירו אותו לכנסת ב- 1988.

הפעם נבחר לתפקיד שנראה זניח לחבריו בסיעה: יו"ר ועדת העלייה והקליטה של הכנסת. כשנבחר לתפקידו בשלהי 88 היתה העלייה זרזיף חסר משמעות. קליינר "שם את נפשו בכפו" כאשר על סמך דיווחים ומגמות התריע על עלייה



מנחם בגין (ז"ל) משמש כסנדק בשמחת ברית
המילה של בנו בכורו של ח"כ מיכאל קליינר.

המונית הצפוייה ממדינות ברית המועצות וקרא לממשלה להערך לקליטתם. קריאותיו של ח"כ קליינר נפלו על אזניים ערלות, העיתונות לעגה לו על "גוזמאותיו" ובסופו של דבר החל גל העלייה ההמוני כשלממשלת ישראל לא נותר אפילו "הרגע האחרון" כדי להערך כיאות לקראתו.

מוכה תסכול על שהקדים את זמנו בקריאת המפה ללא יכולת של ממש למצוא קשב בקרב שרי הממשלה ואמצעי התקשורת ,זכה קליינר למעט עדנה כאשר הפך כתובת למאות עולים שהציפו אותו במכתבי בקשה לסיוע בדיור או תעסוקה ובפתרון בעיות אחרות. מכתבים בשפה הרוסית הופנו לועדת העלייה והקליטה של הכנסת באופן אוטומטי וקליינר הקים מערך מאולתר לטיפול בפניות הרבות.

למרות הטיפול המסור בעלייה ובקליטתה והיותו כוח אלקטורלי בקרב העולים החדשים ממדינות חבר העמים, לא חסכו ממנו חברי מרכז הליכוד, רכובים על גל שנאתם לדוד לוי, את שבט הכשלון בבחירות הפנימיות. מחנה לוי כשל בהצבעה קבוצתית ולמעט דוד לוי עצמו, אף לא אחד מבני בריתו מצא את עצמו בכנסת. מאוחר יותר פרש קליינר מהליכוד וחבר לדוד לוי לתנועתו החדשה "גשר".

בין השנים 1992 ועד לבחירתו מחדש לכנסת בשנת 1996 שימש קליינר כיו"ר בנק כרמל והקים מחדש את משרד עורכי הדין שלו. הרקע הכלכלי כיו"ר הנהלת בנק סייע לו בתפקידו החדש בכנסת ה- 14 כחבר ועדת הכספים תחילה, ואח"כ כמרכז הקואליציה בועדת הכספים, כיו"ר ועדת המשנה לביטוח וכיו"ר ועדת המשנה לשוק ההון. קליינר, כחבר סיעת הליכוד-גשר-צומת מצא את עצמו מוביל מאבקים שונים בתחומי הכלכלה. בין השאר, הוביל את המאבק נגד מנכ"לי חברות הביטוח שהואשמו ביצירת קרטל, הוביל את המאבק לאישור ערוצי הלווין, ויזם חקיקה להכשרת ערוץ 7 שצלחה לאחר תהפוכות ותלאות רבות ולאחרונה נפסלה ע"י בג"צ.

עיקר מאבקו בתחום הכלכלי היה למען צאצאי מבוטחי חברת הביטוח ג'נראלי שניספו בשואה. מאבק זה הוליד את קרן ג'נראלי שהוקמה בארץ והקצתה 12 מליון דולר לתשלום לצאצאי מבוטחים מתקופת השואה וסללה את הדרך למאבק חובק עולם לתשלום פיצויים לרשימת ענק של יורשים. כיום מתמקד המאבק בפרסום שמות המבוטחים. קליינר מאמין שרבים מצאצאיהם של בעלי הפוליסות אינם יודעים על קיומן ועל זכאותם לפיצויים, ורק פרסום הרשימות יאפשר להם גישה למידע הזה. המאבק הזה נמשך גם במהלך הכנסת הנוכחית, הכנסת ה- 15.

למרות המאבקים שניהל קליינר בתחומי הכלכלה נקשר שמו בעיקר למאבק על ארץ ישראל ולחזית ארץ ישראל בראשה עמד בכנסת ה- 14. במהלך כהונתו בכנסת ה- 14 הוביל קליינר את המאבקים על הבנייה בהר חומה ובראס אל-עמוד היא מעלה הזיתים שירושלים. חזית ארץ-ישראל בראשותו נאבקה בממשלת נתניהו על רקע חתימתו על הסכם חברון ומאוחר יותר על הסכם וואי. 12 מחברי החזית איימו על נתניהו שיפילו אותו אם ממשלתו תקבל החלטה על נסיגות נוספות משטחי ארץ-ישראל. לאחר החתימה על הסכם וואי רק ארבעה מחברי החזית עמדו בדיבורם, אבל מספר זה על חודו של קול הספיק כדי להקדים את הבחירות, ולמעשה להפיל את נתניהו.

לקראת הכנסת ה- 15 הקימו ח"כ מיכאל קליינר יחד עם ח"כ בני בגין וח"כ דוד ראם את סיעת "חרות-התנועה הלאומית" וקליינר נרתם למטהו של בגין לראשות הממשלה ושימש כיו"ר המטה.

קליינר משמש כיו"ר חרות מאז שבני בגין פרש מהחיים הפוליטיים. סיעת חרות היא סיעת יחיד עצמאית של מפלגה עצמאית שפועלת ללא לאות למען ארץ ישראל ואהבת ישראל.